לידה כשער להתפתחות אישית
ישנם רגעים בחיים בהם אנו עומדים בפני שער התפתחותי. אלו רגעים בהם קורה משהו קצת אחר, גבוה יותר, רוחני יותר. משהו שמקפיץ את האישיות שלנו למקום גבוה יותר, שמפגיש אותנו עם המקום הנשמתי שלנו הגבוה, זה שיודע יותר מאיתנו על מסלול חיינו, זה שמלווה אותנו כל הזמן ומאיר בלי סוף. לפעמים אנו מבינים את זה בדיעבד, ולפעמים אנו יכולים להרגיש כי אנו לקראת חוויה כזאת. אינני יודעת אם חוויתן משהו כזה בעבר, לתחושתי חוויתי את זה אולי פעם או פעמיים בחיי, את תחושת ההתעלות הזו, שמשהו אחר קורה בתוכי ובי ובנשגב שבי. אחת הפעמים הייתה כשהתחתנתי. הרגשתי שקורה משהו גדול והתחושה הפנימית הזו סימנה לי כי עליי להתכונן אליו- להתכונן למשהו גדול באמת עבור הנשמה שלי, עבור מסלול חיי. כך גם הרגשתי לקראת הלידה הראשונה שלי.
לפני החתונה שלנו, חברה אמרה לי שהחופה היא מעין שער שאנו עוברים בו. בדיעבד אני יודעת להגיד כמה מדויק היה התיאור הזה, עברנו בשער, וואחד שער. כששאלו אותי אחרי החתונה איך זה מרגיש להיות נשואה- לא ידעתי להסביר את השינוי, אבל ידעתי שהוא התרחש. משהו השתנה בתפיסה שלי, את עצמי, אותנו כזוג- למרות שחיינו נראו די אותו הדבר.
לקראת הלידה הראשונה שלי ידעתי שאני עומדת בפני שער נוסף, וכשהדולה שלי אמרה לי: כרמל גם את נולדת בלידה, לא רק התינוקת! זה נשמע לי כל כך נכון. ידעתי שאני בפני משהו גדול, וקול פנימי אמר לי שיש לו פה הזדמנות, גדילה- שער להתפתחות.
לא פשוט להתכונן ללידה. איך מתכוננים למשהו שאין לי מושג מה הוא? התחלתי לקרוא ולשאול ולהתעניין. חיפשתי דולה בבקשה פנימית שאמצא מישהי שתתמוך בי רוחנית, ידעתי שזה מה שאני צריכה כדי להתמודד עם השער הזה העומד בפניי.
האמת היא, שההכנה המנטאלית השתנתה כל פעם, כי בתוכי כל פעם השתנו התחושות.
היו ימים של יאללה אני צופה עכשיו בסרטון לידה ונחשפת! והיו ימים של אימלה לא לדבר איתי על זה לא לדבר איתי על זהההה!
הרצון להתכונן נכח תמיד, אך גם הייתה בי הידיעה שרגשית אני עוברת בזמן הזה דרך הרבה רגשות, אני משתנה והתפיסה שלי משתנה כל הזמן. ובכלל- לפני משהו גדול, זה רק הגיוני שמגוון וקשת של רגשות ישטפו אותי, יבואו וילכו.
כאשר הייתי שטופת פחד- דיברתי אותו עם אנשים, נתתי לו מקום. הדולה שלי גם נתנה לי תרגול לפחד שמאוד תמך בי.
כאשר הייתי עם תחושת מסוגלות ללידה- נתתי לכך מקום וביקשתי לשמוע עוד ועוד סיפורי לידה, לדעת מה נמצא במרחב הזה של הלידה- בבית, בבית החולים ולאחר מכן.
הכנסתי כוונה. מה אני מבקשת מהעולם שיקרה בלידה? איך אני רוצה להיתמך?
דאגתי להגיע לרגע המיוחל כאשר בתוכי נתתי מקום לשלל השלבים והרגשות שחוויתי. יודעת שהם חלק בלתי נפרד מהדרך- להיות מוכנה. בלי לעבור דרך הפחד (אפילו בלידה עצמה הגיע פחד מהאמהות), חוסר הוודאות, תסכול, התרגשות, אומץ וכו'- לא יכולתי להגיע למצב של נוכחות בלידה.
כל התהליך האישי בדרך ללידה תמך בי וביכולת שלי לגדול ולצמוח. וכמו שהדולה שלי אמרה- בלידה לא רק ילדתי. גם נולדתי. ואיזו מקפצת התפתחות זו.
נולדה כרמל אחרת. אמא כרמל. תמיד אמרו לי שאלה חיים אחרים להיות הורה, אבל וואלה- לא הבנתי את זה עד שזה התרחש. צמחה בתוכי בן רגע אמא, מאמא, עוד צד של כרמל שלא ידעתי על קיומו (!). אני עוד לומדת אותו, להכיר אותו, להיות בו מכוונת כפי שאני רוצה.
בלידה קורה משהו אחר, משהו נשגב מבינתנו. אנחנו אחרות שם ברגעים האלה של הלידה. משהו גדול יותר בתוכנו (ואולי גם מחוצה לנו) מכווין אותנו, מלמד אותנו על עצמנו ועל היכולות שלנו- לשאת, להיות, לנכוח, לבחור, לגדול.