הכנה רגשית

הלידה היא אירוע שהוא מסע. כמו ההיריון יש בה הרבה חוסר וודאות ובקשה לשחרר שליטה ולהתמסר לתהליך, עם כל מה שהוא מביא. שחרור שליטה במקום בו אנו יודעות שיגיע כאב, זה לא דבר פשוט, שלא לומר מפחיד.

החיפוש אחר וודאות ושליטה הוא משהו שמלווה אותי הרבה בחיים. היכולת להיות ב'כאן ועכשיו' דורשת תרגול יומיומי, ובתור מי שלא מתרגלת מיינדפולנס (אך אומרת לעצמי כל הזמן שאני צריכה), לקראת הלידה עסקתי רבות במחשבה המנטאלית אותה אני רוצה לשאת: כיצד אני יכולה לעזור לעצמי להתמסר למה שקורה, להתמסר לכאב, להסכים להקשיב לגוף, ולהשתדל כמה שיותר לנכוח ברגע. לשם כך, אציע כאן כמה דברים שעשו לי טוב. חלקם הם הכנה מתמשכת- משהו שכדאי לעשות אותו ולחקור ולהתעסק בו במהלך ההיריון, וחלקם רגעיים ונקודתיים ללידה עצמה.

דולה-

כל מי ששואלת אותי האם לקחת דולה, התשובה היא כן כן וכן! למה? בתוך מרחב של חוסר וודאות, אחד מהדברים שאיפשרו לי לשחרר, היא הידיעה שיש מישהי שמחזיקה את הוודאות עבורי במקרה הצורך. דולה מנוסה, שעברה כברת דרך וראתה סוגי נשים ולידות שונות ומגוונות, יכולה לתת לך פרספקטיבה על מהלך הלידה שלך כשתרגישי צורך. זה לא אומר שכל מה שהיא אומרת נכון, אך היא אדם שמכיר את המרחב הכל כך אחר שנפתח בלידה, את מה שאת עוברת. היא תדע לזהות איתך ועלייך באיזה שלבים את בלידה דרך ההתנהגות שלך והתחושות שלך (דולה טובה כמובן). בנוסף, עבורי, גם בלידה השניה כשלקחתי דולה אמרתי לעצמי- איך אפשר בלי??? כן, כביכול כבר עברתי לידה ואני יודעת מה לעשות בה, אבל א. כל לידה שונה מקודמתה, ו-ב. כמה זה נעים שאני יכולה לגמרי לשחרר כי יש עוד אדם איתי שעוזר לשמור על המרחב שלי רווי אוקסיטוצין ומנוטרל מלחצים מיותרים של בית החולים. בשתי הלידות שלי הדולות תמכו בנו פרקטית ורגשית והייתי פנויה לחלוטין להיות עם עצמי ועם התינוק שבדרך בתהליך המשותף שלנו.

בנוסף, הנוכחות של דולה אפשרה לבן זוגי לנוח מדי פעם, ובמידת הצורך היא גם הנחתה אותו. כך גם הבן זוג לא צריך לנחש ולהתבלבל מה עושים בלידה, הוא יכול להיות נוכח, להרגיש משמעותי, ולמקם את עצמו בצורה שנכונה לך בחדר. זה אירוע מרגש, עצים ושונה לשניכם.

נקודה חשובה נוספת- דולה יכולה לפעמים לעזור ברגעי מפתח. רגעים כאלה בהם המערכת הרפואית משדרת לחץ או מתח (מתוך הפרוטוקולים הרפואיים שמכניסים את כל הלידות לאותה מסגרת זמנים ומהלך. כל לידה שונה מקודמתה, ולכן לא פעם, אין צורך בלחץ שמשדרת הרפואה. הם כמובן מונעים מהרצון להגן ומתוך מה שלימדו אותם. אבל תתפלאו כמה פרמטרים משתנים בין כל לידה ולידה, ברגע שמאפשרים ללידה להתקדם בקצב שלה. אנחנו לא יודעים את זה, כי לא מספרים לנו על זה. מערכת הרפואה היא מקור הידע העיקרי שלנו, והם מכירים דרכים מאוד מסוימות ללידה). למשל- הלידה הראשונה שלי ארכה כמעט 40 שעות בהם הייתי בצירים. אם הייתי מגיעה לבית החולים לפי תזמון הצירים, מזמן היו מציעים לי זירוזים. מבחינתם יש סך שעות שהגיוני להיות בו בצירים, לאחר מכן זו בעיה וצריך לקדם את הלידה (על אף שהלידה מתקדמת, פשוט בקצב אחר ממה שהמערכת קבעה כ"נורמלי"). למזלי, הדולה הייתה איתי לתווך לי, להסביר לי שיש לידות ארוכות יותר ושהכל בסדר, אין סימנים בעייתיים, אני בתהליך בריא. בכך היא עזרה לי להגיע ללידה שרציתי. הייתי בבית בערך 36 שעות עד שהחלטתי לצאת לבית החולים. החלטה שהייתי מתקשה לקבל ללא אדם מנוסה, שחווה לידות רבות, ראה לידות מגוונות, וידע לנרמל לי את הסיטואציה ולראות שהכל בסדר, אני בטוב.

אז איך אני בוחרת דולה שטובה לי?

ראשית, עלייך לברר עם עצמך איזו לידה את רוצה. ארחיב על כך בסעיף הבא.

לאחר מכן, להתחיל לחפש דולה כשמה שהכי חשוב זה שתרגישי איתה בנוח (אחרי הכל היא הולכת ללוות אותך ברגעים מאוד אינטימיים:)). הנה כמה שאלות שיעזרו לך לדייק לעצמך מה את מחפשת בדולה שתלווה אותך:

*איך אני מרגישה אחרי השיחה איתה? בפשטות- טוב ונעים לי או לא מדויק לי?

*האם יש לנו שפה משותפת? - כמה הרגשת כימיה איתה בשיחה? כמה הרגשת שהיא מבינה אותך ואת אותה?

*האם יש לנו תפיסה דומה כלפי היריון ולידה?- האם היה נשמע לי שהיא דוחפת לסוג לידה מסוים? האם אהבתי איך שהיא מדברת על לידה והיריון?

*האם אני מתחברת לכלים שהיא מביאה?- מגע, רפלקסולוגיה, שמנים, קלפים, אבנים טובות או פשוט את עצמה?

*האם אני רוצה ליווי שלה לאורך ההיריון?- אני רוצה מישהי שזמינה לי לשאלות עד הלידה, שתלווה אותי ותתמוך בי לאורך הדרך?

*האם אני רוצה קורס הכנה ללידה עם הדולה שלי? עם מי שתהיה איתי בחדר הלידה? (יכול לעזור לכן כבר ליצור בונדינג:))- יש דולות שמעבירות קורסי הכנה ללידה פרטיים וקבוצתיים, וגם מאפשרות מפגשי הכנה ללידה לפני הלידה.

*האם אני רוצה לידה טבעית?- חשוב לבירור. אם כן- לברר עם הדולה אם היא מגיעה אלייך הביתה, עוזרת לך להישאר כמה שיותר בבית ועוזרת לכם להחליט מתי נכון לצאת לבית החולים.

איזו לידה אני רוצה?

אני יודעת, מוזר לחשוב מה אני רוצה כשאין לי מושג מה עומד לקרות. לכן, הדרך להחליט איזו לידה אני רוצה היא להתחיל לברר וללמוד כמה שיותר על מה קורה בשדה הלידה. אתן כאן כמה המלצות שעזרו לי ונתנו לי כיוון ותמיכה ובסופו של דבר ידיעה כי חשובה לי לידה טבעית. כל אחת מההמלצות כמובן תלויה בכן, לא תמיד מתאים להיחשף למידע, שימו לב שאתן נחשפות למידע שמתאים לכן להיחשף אליו מבחינת התוכן והזמן בו אתן נמצאות מנטאלית-רגשית, ופרקטית.

התחילי לקרוא. בעיניי ספרים זו חשיפה מצוינת כי היא ניתנת לשליטה- את מתקדמת בקריאה בקצב שלך, יש זמן לחשוב, לעבד ולדבר עם בן הזוג בין לבין, והדמיון כולו שלך. בכל הקשור ללידה טבעית, אני ממליצה על הספר "לידה פעילה" שנתן לי מושג רב על עולם הלידה הטבעית, על היכולת שלי לבחור במרחב הלידה ולהיות פעילה בלידה של הקטנים שלי, המפגש עם בתי החולים וההתערבויות השונות, תנוחות לידה אפשריות ומיטיבות ועוד. מי שמתעניינת בלידת בית- "לידה מלאכת החיים", הוא גם ספר מעולה, עם תמונות מרהיבות ומרגשות של לידות בית, וכתיבה של דולה ונשים על לידתן.
יש קבוצות פייסבוק שונות העוסקות בלידה פעילה. חשוב להיות במודעות לכך שהחשיפה שם פחות מבוקרת ולא תמיד מיטיבה בעיניי. אני אישית השתדלתי פחות לקרוא דברים ברשתות.
פודקאסט- דרך מעולה להרחיב את היריעה. זו גם הכנה רגשית וגם מתאפשרת הבנה רחבה יותר של מה קורה לי בגוף בהיריון ובלידה. אני הקשבתי ל"באות לעולם". בעיניי פודקאסט מעולה להכנה ללידה. יש בו תכנים קלילים וכבדים יותר, "סתם" מידע על דברים שקורים לנו בהיריון, ועד למידע סופר חשוב כמו התמודדות עם צירים וכאב, אלימות מילדותית ועוד.
להקשיב לסיפורי לידה- כן כן. אני יודעת שיש גישה שאומרת אחרת. אך לצערי, זו גישה שמעודדת פחד והימנעות ממפגש עם מרחב מיוחד מאין כמותו. זו הימנעות שמייצרת פסיביות של היולדת בלידה, מפאת חוסר גישה והבנה של מה מתרחש שם. לכן אני בגישה הפוכה. תשמעו סיפורי לידות, עוד ועוד, ונסו לדלות מתוכם מה חשוב לכן, מה היה כדאי אחרת, מה היה מעולה- תבחרו מה לקחת מכל סיפור כדי למקד את עצמכן ולהבין את הרצון שלכן.

*חשוב! יש גישה שתומכת בלשמוע רק סיפורי לידה טובים. אתן מכירות את עצמכן הכי טוב, אם סיפורי לידה קשים ירחיקו אתכן מלהסכים לחקור ולהיות במודעות לתהליך לקראתו אתן צועדות, הקיפו את עצמכן בסיפורי לידה טובים שיתמכו בכן ויעצימו את האמונה והכוח הקיים בכן. אגיד ברמה האישית שלי עשה טוב לשמוע גם וגם. סיפורי לידה קשים הבהירו לי איפה אני רוצה וצריכה להיות מדויקת מול בית החולים וסיפורי לידה טובים העצימו בתוכי את הידיעה שאני מסוגלת, שלידה יכולה וצריכה להיות אירוע מעצים וטוב.

5. צפי בלידה- חברה טובה אמרה לי פעם שאיזה הזוי זה שאישה מגיעה לחדר לידה מבלי שהיא ראתה לידה אפילו פעם אחת. היא אמרה שפעם, נשים היו עוטפות את היולדת, נמצאות איתה בלידה, כך שאישה הייתה נחשפת למה קורה בלידה ומה היא עתידה לעבור בעצמה (באופן מסוים, הרי כל לידה היא שונה).

בימינו חדר הלידה הוא מקום עלום, אם לא ילדת, אינך יודעת מה קורה שם. צפייה בלידה מאפשרת לראות ולהבין קצת יותר לקראת מה את הולכת, תוך חיזוק הידיעה שלא משנה מה את רואה- אצלך זה לא יהיה ככה.

*חשוב לי לומר- עבורי צפייה בלידה לראשונה הייתה חוויה מורכבת ואפילו קשה. אחר כך לקח לי כמה חודשים עד שהסכמתי לצפות שוב. חשוב לבחור לצפות בלידה טובה (במקרה הזה מראה הוא משהו מאוד חודר שלפעמים נשאר בתודעה שלנו כתמונה) ולדעת, שייתכן שזה ירגיש גדול מדי, מפחיד מדי, אחר מדי. זה בסדר. תנו לעצמכן זמן לעבד, וכשתרגישו שוב מוכנות, נסו לצפות בעוד לידה. צפיתי בארבע או חמש לידות, באחרונות שראיתי גם הקפדתי שהן יהיו לידות טובות, לידות מים (כמו שאני רוצה), וגם היה לי משמעותית קל יותר לצפייה מהלידה הראשונה שראיתי (הקלדתי ביוטיוב לידה ולחצתי- אל תעשו את זה. חפשו לידה טובה ונעימה לצפייה, תתייעצו עם נשים מראש שישלחו לכן משהו מוכר וטוב).

דמייני-

אחרי שהחלטת איזו לידה את רוצה, ובחרת דולה, מגיע שלב חשוב ביותר- דמייני. כן כן, דמייני את הלידה שעוד לא חווית, את הלידה שאת רוצה לחוות. איך אפשר לדמיין משהו שעוד לא חווית? בהחלט אפשרי. את לא חייבת לדעת מה יהיה, את יכולה לדמיין מה תרצי שיקרה- איזו אנרגיה תהיה סביבך בזמן הצירים? איך את רואה את עצמך חווה את הצירים כמו שאת רוצה? איפה בן זוגך יהיה? איך תתקשרו? איזו אווירה את רוצה שתהיה בשלבים השונים של הלידה? וכו'.

כשאהובי אמר לי לראשונה לדמיין את הלידה, עלתה בי התנגדות וצחקתי על זה. אבל הוא שכנע אותי שזה כדאי (איש חכם ב"ה), והופתעתי כמה משמעותי זה היה לי. כשהסכמתי לדמיין, במידה מסוימת כבר הסכמתי לשים את עצמי בסיטואציה שכל כך פחדתי ממנה. בנוסף, הגעתי ללידה כשבתוכי אני יודעת למה אני מייחלת, אני יודעת מה אני מבקשת מהעולם, איך אני רוצה להיתמך, מה אני מבקשת שיווצר סביבי ואיתי ברגעים המיוחדים הללו. אז כן, כשאת יכולה, ואם את רוצה אפשר גם עם בן זוגך- עשו אווירה נעימה בבית, שתייה חמה טובה, תתכרבלו קצת- ודמייני (ואולי אחר כך גם דמיינו:))- איך תיראה הלידה האולטימטיבית שלך- בקווים כלליים ככל הניתן, אבל כן ליצוק פנימה רצונות חשובים שלכם (וכמובן להזכיר לעצמכם שהמציאות יכולה לעלות על כל דימיון. הדימיון המשותף הוא בקשה וכוונה שחשוב להכניס עבורכם, אך כמובן שאנו חיים בעולם משתנה וחשוב להגיע ללידה מכוונים אך פתוחים לכל שינוי).

מי איתי בלידה?

למה זו הכנה רגשית? כי אנחנו אנשים, ובשל כך אנו מושפעים ופועלים בהקשרים החברתיים שאנו נמצאים בהם, כמו גם בהקשרים האישיים משפחתיים שלנו. ההחלטה מי איתי בלידה היא חשובה מאוד, כי השאלה בעצם היא- איזה אדם יתמוך בי באופן שיהיה לי הכי נכון? (בכלל לא בטוח שזה בן/בת הזוג), וזו שאלה שלפעמים צריך להבשיל אליה ולהתחיל לגלגל אותה בראש. אם אני אקרא לאדם קרוב שאני יודעת שהוא עשוי באיזשהו אופן "להפריע", מתוך כוונות טובות, לתהליך שאני רוצה בלידה שלי- אני אולי חווה איתו רגע משמעותי, אך ייתכן שהדרך לרגע הזה לא תרגיש לי נכונה לי. כשאת מדמיינת את עצמך בחדר הלידה-

כמה אנשים יש סביבך?

מישהו מחזיק לך את היד? מי זה?

את צריכה מגע של אדם מסוים? יש מישהו שיודע להגיד לך בדיוק את מה שאת צריכה לשמוע ברגעים מאתגרים?

אפשר לשאול שאלות מנחות נוספות, אבל הרעיון הוא פשוט- אם יש ספק, אין ספק. אם את לא בטוחה שאותו אדם שעלה לך לראש יידע איך לתמוך בך, אולי עדיף שלא ישפיע על המרחב שלך. בלידה חשוב שתהיי עטופה ואהובה, ללא התמודדויות מיותרות.

אם למרות זאת חשוב לך שאדם שעשוי להביא מורכבות יהיה איתך בחדר- עשי תיאום ציפיות והבהירי לו בדיוק מה את צריכה ומבקשת ממנו ברגעים האלה.

לנוח

כן, לנוח. כדי לתת מקום לרגשות ומחשבות, צריך לנוח. לעצור את הריצה. את המוח שחושב על עבודה ומטלות, לצאת לים, לטבע, לשבת עם כוס קפה במרפסת, ולשחרר. לתת לראש לרוץ וללב לדבר ולנשום. מעת לעת יעלו כל מיני תכנים הקשורים ללידה- תני להם מקום, אחרי הכל, את יוצאת לחתיכת הרפתקאה, שלא חווית כמותה.

*****************

תקופת ההיריון רוויה ברגשות ותחושות שונות ומשונות. החיכיון ללידה מעלה בתוכנו לא פעם חששות: הכאב והפחד מהכאב של הלידה, ההתמודדות עם חוסר הוודאות ובכלל, ההתבוננות על לידה ומה עניינה ומהותה. כל אלו דורשים התעסקות ועבודה פנימית, על מנת להגיע ללידה במוכנות לכאוב, במוכנות לפחד ולהתמודדות עם חוסר הוודאות, ועם החזקה מנטאלית מיטיבה של התפיסה האישית שלי כלפי לידה.

מוזמנות להציץ במחשבות והגיגים:)