היריון כתרגול ללידה
ההיריון הוא מעין מיקרוקוסמוס לחוויית הלידה.
כמעט כל דבר שקורה לי בהיריון, אני עשויה לפגוש במעמד הלידה בעוצמות גבוהות יותר. בין אם זה התמודדות עם שינויים וחוסר וודאות, כמה אני מרצה אחרים או מנסה לשלוט במצבים, כאבים ופחדים, האופן בו אני תופסת את העבודה שלי עם המערכת הרפואית וכד'.
לכן, ההיריון הוא הזדמנות עבורי להתפתח ולבחור כיצד לנהוג עם הדברים אותם אני מרגישה או תפיסות שאני רגילה לחיות לפיהן והן כבר לא כל כך טובות לי, ובטח שלא יתמכו בי בלידה.
הגישה והאחריות בהיריון כלפי עצמך, אקטיביות מול פסיביות בתהליך ההכנה ללידה, מפגש עם בדיקות והתייחסות של מערכת הרפואה לגוף שלך- כולם מעין אימון לחדר הלידה, בו אתם (את ומלווי הלידה שלך) עשויים לפגוש באותם הנושאים, בעוצמות גבוהות יותר...
האם אני לוקחת אחריות על ההיריון שלי? האם אני בוחרת כיצד להתנהל במהלך ההיריון וכלפי ההיריון?
ככל שאשאיר את עצמי פסיבית (מסיבות רגשיות/פרקטיות/פיזיות וכד'), רוב הסיכויים שלא אוכל לכוון את הדברים כפי שאני רוצה. לכן, בהיריון, כדאי לזכור שיש לנו יכולת בחירה.
למשל הבחירה לדעת. לדעת מה צריך עוד לפני שהרופא אומר לי, לדעת מה חשוב לי כדי "להשתמש" במערכת הרפואית לטובתי. כאשר מתנהלים מול המערכת הרפואית (נתונים, תורים, בדיקות, רופאים וכד') בזרימה- אתם עשויים להיות תלויים על מי ומה "תיפלו". אם נפלת נניח על מישהו מנוסה שהוא על הדברים- יהיה טוב. אם פחות- את עשויה לחוות חוויות לא נעימות, חוסר בהירות ושקיפות, קושי בניהול הלו"ז וקושי בהבנה רחבה של תוצאות בדיקות ומה מתרחש בתוכך ואיתך.
אם הרופא לא על זה- ואין כל כך איך לדעת את זה, עד שמגלים שהוא לא על זה- את עשויה לפספס בדיקות שרצית לעשות, או לא לדעת מה להביא לכל בדיקה. (אני הגעתי לבדיקה כשהיו חסרים לי דברים כי הרופא פשוט אמר לי שזו הבדיקה הבאה שלי ולא הנחה אותי לשום דבר. נכון, האחריות הייתה שלי לחקור ולהגיע מוכנה- למדתי:))
כשמשאירים את הוודאות בידי המערכת הרפואית בלבד- אנחנו גם פסיביות, וגם יכולות להישאר חסרות אונים ביום הבדיקה. ואז לכי תקבעי שוב ובלה בלה בלה.
ככל שתתרגלי במהלך ההיריון בחירות שונות (כיצד לעבוד עם הפחדים שעולים בך, עם קושי פיזי, עם ריצוי ובחירה בי וכד'), תגיעי מוכנה לסיטואציות דומות מול רופאים ומתמחים במעמד הלידה, ומול עצמך במרחב הלידה בו הכל נחווה אחרת, ובעוצמות שונות.
גם במרחב הלידה יש בחירה- כמה להיות אקטיביים, כמה להגיד מה אנחנו רוצות, כמה להסכים למה שאומרים לי שצריך אל מול הבחירה לברר ולקבל החלטה שנכונה לנו. כמה אנחנו תופסים את מערכת הרפואה כתומכת ומלווה את ההיריון והלידה שלי- וכמה אני תופסת אותה כשולטת, מנתבת ויודעת בשבילי מה נכון לעשות.
לעניות דעתנו- עדיף בהיריון ובלידה להגיע הכי מוכנים שניתן: הן מבחינה מנטאלית- לתרגל במהלך ההיריון את מה שחשוב לכם שיהיה במרחב הלידה- מבחינת מוכנות נפשית והתמודדות מיטיבה עם אתגרים שמוכרים לכם ביחסים שלכם, ומול עצמכם, והן ברמה הפרקטית, לדעת מה אתם רוצים לבקש מהרופא המלווה במעקב היריון, לדעת מה אתם רוצים בלידה ולבקש ואף לדרוש זאת.
אחרי שקראתם/התייעצתם עם אנשים סביבכם על הבדיקות, שמעתם סיפורי לידה, קיבלתם המלצות וביררתם מה נכון לכם- קיבלתם את ההחלטות שלכם. זה הזמן לעבוד בשיתוף פעולה עם המערכת הרפואית, כך שהיא תתמוך ותעזור לכם כמה שיותר להגיע ללידה שאתם רוצים.
תרגול של אקטיביות ואחריות במהלך ההיריון ישפיע על האופן בו תגיעו למרחב הלידה ויתמוך בכם בהתאם.